הבלוג שלי

עוגיות בבוצ'יני

לכל קונדיטור יש את המוצרים שכיף לו לייצר, ואת אלה שגורמים לו לסוג של … כן… מועקה.אצלי, המועקה מגיעה עם הכנת עוגיות. לא יודעת למה, פשוט ככה. וככה התחמקתי באלגנטיות מכל דרישה, או בקשה להכנת עוגיות, אמרתי שכרגע מתמקמדת בזה… ובזה..מן תרוצים, שנראה לי, לא שכנעו ממש את הסביבה, אבל קיבלו זאת בהכנעה.. כי אין להם ברירה.אבל אז הגיעה אלי רוברטה, האסיסטנטית שלי.  גברת מדהימה מנאפולי שבאיטליה. עם המון אהבה לחיים,  מוכשרת מאוד,  ומוכנה ללמוד ולתת את הנשמה. "מה עם עוגיות"? שאלה אותי. "כולם אוהבים עוגיות.""כן… את צודקת" עניתי "אחפש ברשת משהו מעניין ונראה…"וככה עברו להם הימים… ואני מתחמקת.רוברטה לא ויתרה,  זיהתה את המועקה… ולקחה את המושכות לידיה…וככה יום אחד, אילתרה, השתמשה עם שאריות, הוסיפה, תיבלה, והפתיעה אותי עם עוגיות… טעימות להפליא.."ואוו" אמרתי.."מה, זה הפסטה פרולה?" (בצק פריך באיטלקית)"כן" וחייכה לי את החיוך המדהים שלה. "וגם הוספתי לזה פקאן, ולזה שוקוצ'יפס, וגם אפשר להוסיף עוד הרבה דברים. מה דעתך?" שאלה"מדהים" עניתי. "אבל עכשיו צריך לתת לעוגיות האלה שם.""מה דעתך על נאפולי?" שאלתי"לא מתאים" ענתהוככה הצעתי כל מיני שמות עם צליל איטלקי.על כולם היא סירבה…חשבה, וחשבה,  "מה דעתך על בבוצ'יני?" שאלהנשמע יופי של צליל… "מה זה אומר" שאלתי."תמיד אהבתי להכין לאבא שלי עוגיות עם פסטה פרולה (בצק פריך באיטלקית)," אמרה. "זה שימח אותו מאוד, וקראתי לו תמיד בבוצ'ינו, כמו בעברית אבאל'ה"  "העוגיות האלה מחזירות אותי לרגעים האלו" אמרה בעינים מחייכות.  בבוצ'ינו ביחיד, בבוצ'יני ברבים.אז יש לנו עוגיות בבוצ'יני טעימות להפליא,  פריכות, טעימות ומושלמות ליד הקפה. הן באות עם זיכרון, עם סיפור של רוברטה המדהימה.תודה לך יקירה….אוהבת אותך מאוד.